סיפור על טלית אחת שמוביל אותנו לעיירה קטנה בפולין, לתל אביב של ראשית המאה הקודמת, לביאליק ואף לרב עובדיה יוסף.
עטרת הטלית של אבא של יואל
"תוצרת ארץ ישראל" ארוג בחוטי לבן ותכלת על שוליה של הטלית שירש יואל, בעלי, מאביו. על העטרה בראשה של הטלית היו ארוגים במשי סמלי עשרת השבטים ובמרכזם עשרת הדיברות. יצאנו לגלות את סיפורה של הטלית.
זיהינו שבאריגה "תוצרת ארץ ישראל" נארגה במפעל "טליתניה". שיחתנו הראשונה היתה עם קובי שכבר בטלפון שפע סיפורים. על העטרה, למשל, אמר "היה בשנות העשרים של המאה הקודמת מפעל לאריגת משי ברמת גן – משי זק"ש, והם ארגו בנול ז'קארד, מספר קטן של עטרות לטליתות". על החורים בתחתית הטלית בהם מושחלים חוטי הציצית ספר: "אמא שלי, רבקה, היתה יושבת ותופרת את שולי הפתחים האלו בתפר ידני" .
"הסיפור מתחיל בעירה טיקוצי'ין (טיקוטין) שיושבת על גבול ליטא ופולין". מספר לנו יגאל אבנר בנו של דוד שהקים את המפעל בארץ, אנו נפגשים במפעל המודרני בפתח תקווה. "בעיירה חיו לפני מלחמת העולם השנייה כ 2500 יהודים, והיא זכתה להיחשב כמרכז רוחני ליהדות פולין. בעירה הוקם בית כנסת מפואר בשנת 1681 העומד עד היום. וכאן חיה משפחתי, משפחת סביצקובסקי- משפחה של אורגי טליתות מזה דורות. בשנת 1898 בנה הסבא רבא שלי, יעקב קופל, את המפעל המשפחתי".
"במלחמת העולם השניה" ממשיך יגאל בסיפור "הוצאו להורג 2,500 יהודי העירה בגיא הריגה הנמצא ביער מרחק כשני ק"מ מהעיירה". הוא עוצר את הסיפור ומוציא מקלסר תמונה של טליתות תלויות מאחורי חלון זכוכית. " אלו טליתות שנארגו בטיקוצין במפעל המשפחתי ומוצגים כיום במחנה ההשמדה אושוויץ- כנראה שרדו את בעליהם היהודיים שהגיעו אתם למחנה ההשמדה". רוב בני המשפחה הושמדו בשואה, אך הטליתות של המשפחה המשיכו לחיות ומוצגות היום גם בבית הכנסת בעיירה.
טליתות שנארגו על ידי המשפחה בעיירה טיקוצ'ין ותלויים כיום במחנה ההשמדה באושוויץ
אבל בואו נלך צעד אחורה "בני המשפחה היו בעלי ערב רב של דעות, ביניהם היו קומוניסטים, ציונים התומכים בז'בוטינסקי ואחיהם המשתייכים לשומר הצעיר" מספר יגאל בחיוך, "אז כולם יכלו לחיות בשלום תחת קורת גג אחת, שלא כמו בימינו". "אבא" האמין בז'בוטינסקי שחזה כבר בשנות העשרים של המאה הקודמת את השואה הצפויה ליהדות אירופה, ויצא בדרכו לפלשתינה בשנת 1924. את דרכו המקצועית החל בבית חרושת לבלוקים בתל אביב. הוא היה מסיע על החמור את החול משפת הים למפעל. הוא חלם על המשך המסורת המשפחתית. במקביל אביו מפולין היה שולח לו טליתות למכירה בארץ. בשנת 1927 הגיע לאבי סוחר טליתות בשם פרידמן שהציע לו 100 לירות כדי שיקנה נול באנגליה ויתחיל לארוג טליתות. מכאן התפתחו הדברים מהר בשנת 1928 כבר פתח אבי את המפעל שלו, בשנת 1931 השתתף בתערוכת טקסטיל בפריז וזכה במדליית זהב על הטליתות שלו" .
פרסומת למפעל טליתניה
הסיפור של יגאל שופע אנקדוטות וסיפורים על אנשים בארץ וכאן מגיע תורו של ביאליק. "כאשר אבא חיפש שם עברי למפעל הוא פנה לביאליק. המשורר התלבט בין כמה שמות כמו "טלית-נוי" אך אבא רצה לשלב בין המלה טלית לשם ה', אך כדי לא לנקוט בשם המפורש ביאליק הציע להוסיף את ה"נ" וכך נולד שם המפעל "טליתניה".
יגאל הוסיף וסיפר על הפוליטיקה בעולם החרדי. " לכל חסידות יש דוגמא מיוחדת על הטלית" מספר יגאל ומצביע על תמונות שלו עם רבנים המובילים של חסידות בלעז' וסאטמר, ומספר "חסידי בלעז קנו טליתות בטוניס בטענה ש"מלאך השעטנז' לא שולט שם" משמע הטליתות כשרות ואין בהן עירוב צמר ופשתן (שעטנז) . לימים למדו הרבנים שטעות בידם וערכו בדיקה לכל הטליתות שנארגו בטוניס, בה התגלה שיש שעטנז בכל הטליתות האמורות. ואז כולם נהרו אלינו למפעל הישראלי".
יגאל אבנר והטלית שלנו
וסיפור אחר הוא על הרב עובדיה יוסף שהיה אז רבה של תל אביב מספר יגאל "הרב יוסף טען שציציות הטליתות שלנו שנעשות באיטליה אינן כשרות ופסל אותן ואסר על מאמיניו לרכוש טליתות משלנו, למרות שהמפעל באיטליה סגור לעין זרה מחשש לגניבה תעשייתית, הצלחנו לסדר לנציג הרב ביקור במפעל האיטלקי והוכחנו שאין פסול בציציות. אבל שהגעתי לרב עובדיה לבקש שיסיר את האיסור הוא ניסה לנפנף אותי מעליו ושלח אותי למועצת גדולי התורה. רק שצטטי את הפסוק "הפה שאסר הוא הפה שיתיר" קרא לעוזרו והכתיב לו מכתב המאשר את כשרותן של הטליתות שלנו."
בשנת 1935 הגיע אביו של יואל (בעלי יליד ארה"ב) לישראל יחד עם הוריו ואחותו לחגוג את בר המצווה שלו. ואז קבל במתנה את הטלית המדוברת. קבל אותה ואת הסיפור המתחבא בין חוטיה "תוצרת ארץ ישראל" .